שיאצ'ו , זן, מדיטציה, היליניג, תטא הילניג, טאי צי , אייקדו , זן , אימון והרשימה עדיין ארוכה מאוד ארוכה , הצטרפו לזה סרטים כמו הבליפ והסוד, עשרות ספרים, כוחו של הרגע, כוחו של התת מודע , הנזיר שמכר פרארי אחת ובזכות הצלחתו המסחררת קנה לפחות עוד שלושה ...
פסטיבלים , סדנאות ומה לא וכל השיטות מובילות למקום אחד, שקט , שלווה , סיפוק והגשמת חלומות.
מי שאיתנו כבר לא התנסה באחת או בכמה מהשיטות לשיפור איכות החיים ולהוציא את המיטב מתוך עצמנו , הן כולן טובות , כולן מעוררות וכולן פותחות בפנינו דלתות , רק דבר אחד חסר לנו בתרבות המערבית הן כולן נהדרות בתנאי ש...יתורגלו בהתמדה כן זה החלק שפחות כייף לנו להכיר , מאוד היינו רוצים, לפחות על עצמי אני יכולה לומר שנעבור איזה " טירונות רוחנית " שכזו ויהיו שנה – שנתיים קשים ואחר כך ללה – לנד לנצח.
האמת ששום שיטה ללא תרגול עקבי לא יכולה להניב תוצאות , יש בהם משהו שהוא קצת מתעתע , שנמצאים בקבוצת מדיטציה או בסדנא בת כמה ימים זה בהחלט נפלא , אך מה קורה שהסדנא מסתיימת??? כמה מהר אפשר לשקוע לתוך השגרה - די מהר נכון? סדנאות אחת לשלושה חודשים, תרגולים משותפים , תזכורות זה נפלא אך יחד עם זה נדרשת משמעת יומיומית , לחיות בדרך שהיא של מודעות ורוחניות זה לצמוח לעומק והעומק נוצר רק על ידי תרגול חוזר ונשנה .
מבט קצר על אנשי רוח כאלו ואחרים במחוזות המזרח , יכול ללמד אותנו משהו על ההתמדה הזו , זהו מצב של תלמיד נצחי . טובי המאסטרים במזרח עסוקים באימון יומיומי ולא אני אישית לא מאמינה בקונספט הזה של הארה שפתאום מגיע רגע פה כל החלקים נופלים למקום ואינם מתבלגנים יותר.
הארה הרבה פעמים פשוט נתפסת כמטרה , ובמודעות ותרגול רוחני אין מטרה , יש דרך שהולכת ומעמיקה לא לרוחב אלא לעומק. משמעת ומסגרת ברורה בכל תרגול רוחני כזה או אחר היא הכרחית ואולי זו הסיבה שבמערב אין מושגי למידה כמו במזרח, זה דורש סוג של התמסרות שלנו כמערביים יש קושי איתה מעצם התרבות בה אנחנו חיים. לדוגמא: אמני קליגרפיה יפניים, מתחילים באימון בגיל צעיר ביות ר , 7 שנים כן 7 שנים הם רק לומדים איך למשוך את המכחול בצורה הנכונה בכתיבת אותיות ,...תחשבו 7 שנים רק ללמוד לכתוב את האותיות נכון, כמעט בלתי נתפס, אך אחרי 7 שנים אם תביטו על אמן קליגרפיה הוא מושך את המכחול בריכוז עילאי , זה רק הוא והצבע אין שום דבר אחר מסביב, הוא והציור נהיים אחד.
ללא תרגול אין חידוד בלי חידוד קל לגלוש בחזרה לתוך השגרה וללא אמונה טוטאלית , עיוורת בדרך שבחרת לתרגל אין סיכוי להגיע למקום טוב יותר
בחרתם בדרך של מודעות , הלכתם לסדנאות שמעתם הרצאות קראתם ספרים, הם כולם נותנים כלי תרגול טובים , פשוטים ונגישים כל מה שנדרש הוא להתמיד ולא תמיד לנסות להבין.
אחת הטכניקות שאני עובדת איתה בהצלחה כל יום , היא כתיבת בוקר , מתנה שקיבלתי בדרך האמן ( שהיא סדנא מומלצת ביותר) במשך שנה ו4 חודשים כל בוקר והיו הרבה בקרים שלא ממש רציתי אפילו סיננתי בלב שזה שטויות ולמי יש זמן לזה בכלל , , אך הבנתי שכאן החשיבות העליונה היא ההתמדה , בהתחלה הכרחתי את עצמי , אחר כך זה נהפך להרגל חיובי וטוב.
, איך זה בדיוק פועל עדיין לא הבנתי , אך לאחר 4 חודשי כתיבה נכחתי לדעת שהכתיבה שלי מאוד משוחררת, יצירות אמנות זורמות לי זורמות לי בקלות ואני הרבה פחות ביקורתית או שיפוטית כלפי התוצאות , ההנאה שלי שאובה מהיצירה עצמה ואיכשהו שכל בקר אני שופכת את כל הזבל שלי לדף ומיד זורקת זה עושה לי טוב ואם זה טוב אז ממשיכים .
בדיוק כמו באימון ספורט , אם זונחים את זה מספיק לחודש היכולת הגופנית נחלשת ככה גם בעבודת מודעות , אין פה פלג שנשתל במוח ועושה את העבודה לבד , זה אימון מחשבתי ומנטאלי אשר דורש רצף. ואם קשה לכם...זה רק בראש , המיינד שלנו יכול להיות מאוד מינפולטיבי שמנסים לאלף אותו לקצת שקט ורגיעה בתוך קצב החיים המטורף הזה.
הרשמו ללאן נושבת הרוח ותקבלו בכל שבוע ניוזלטר עם כתבות , סדנאות ועוד
מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב
לילה בן הרוש - מפיקה ויח"צנית, עיתונאית, אמנית ועורכת הניוזלטר לאן נושבת הרוח.
